גרינברג. "תלונה שקרית מטעם גורמים אינטרסנטיים". צילום: ריאן

הפרקליטות סגרה מחוסר אשמה את תיק החשדות בדבר מעשה מגונה מצד המועמד לראשות העירייה, רמי גרינברג, אולם נדמה כי הפרשה רחוקה מלהסתיים: אמש (יום ג'), בעקבות פניית ידיעות פתח־תקוה, בייצוג עו"ד טלי ליבליך ממשרד ליבליך-מוזר, התיר השופט עמי קובו בבית המשפט המחוזי בלוד לפרסם את כתב הערר שהגיש הצד המתלונן באמצעות עו"ד יערה רשף ובו נטען: "יש לנו ראיות אשר מחזקות את התיק ומוסיפות לו נופך נוסף של אמת לגרסת הצד המתלונן. סגירת התיק מחוסר אשמה בלא לקבל את גרסת החשוד היא החלטה שרירותית, מהירה ושגויה מבחינה משפטית, שפוגעת בזכויותיו של הצד המתלונן כקורבן עבירה, ובפרט בחשד לעבירת מין".

עותק מכתב הערר הגיע לידי ידיעות פתח־תקוה, אולם בעקבות פניית גרינברג לערכאות נמנע פרסומו עד כה. לאחר שבית משפט השלום בפתח־תקוה התיר בשבוע שעבר את הפרסום וגרינברג ערער על ההחלטה, התיר היום גם בית המשפט המחוזי בלוד לפרסם את הערר, בסייגים מסוימים.

בעקבות ההכרעה, אנו מביאים לראשונה קטעים נרחבים מהערר, שבו נטען בין היתר כי "שגגה חמורה יצאה תחת החלטת פרקליטות מחוז מרכז, שכן עובדות המקרה, הממצאים העובדתיים, המסקנות, עקרונות החוק, הפסיקה ונוהלי הפרקליטות היו חייבים להוביל למסקנה אחת בלתי נמנעת והיא - לכל הפחות חקירתו תחת אזהרה של החשוד (רמי גרינברג - א.ח.), בטרם תינתן החלטה באשר לגורל התיק. כל החלטה אחרת הינה בלתי סבירה בנסיבות העניין ומעלה חשש כי התלונה החמורה טופלה בחוסר תשומת לב, כלאחר יד ממש".

יש להדגיש: הגרסה שמופיעה בערר היא כמובן של הצד המתלונן בלבד, וככזו יש לקרוא אותה. מופיעות בה, בין היתר, התיאור למה שאירע לטענת הצד המתלונן מול גרינברג, וכן התהליך הפלילי שהתנהל לאחר מכן מול המשטרה והפרקליטות. הטיעון המרכזי של עו"ד רשף הוא כי בשל העובדה ששררו יחסי מרות מובהקים, לטענתה, בין גרינברג לצד המתלונן, כל פעילות מינית ביניהם אסורה באופן מפורש בחוק.

אלו עיקרי הדברים שאפשר ללמוד ממסמך הערר, לגבי גרסתו של הצד המתלונן לדברים.

צילום המחשה: shutterstock

האירוע המיני

בעדות הצד המתלונן מתואר הרושם האימתני שהותיר עליו גרינברג, כל זאת לצד פערי הגיל בין השניים, כשהצד המתלונן הוא בשנות ה־20 לחייו ואילו גרינברג בן 40. בתלונה מתוארת סדרת מעשים מתמשכת לאורך זמן, שלטענת עו"ד רשף: "שורת אירועים אלה מלמדת כי מטרתו של גרינברג היתה להפוך אט־אט את הצד המתלונן לכלי שרת למאווייו המיניים, תוכנית שנגדעה באיבה נוכח הגשת התלונה".

בערר טוענת עו"ד רשף כי הצד המתלונן אמר לחוקרי המשטרה כי הכל החל כשגרינברג היה נוהג ללטף מידי פעם ולעשות עיסוי בגב, ועל פי הערר הפעולות הפיזיות האלו גרמו לו לתחושה רעה, אולם הצד המתלונן חשש להגיב שכן דאג מתגובתו של גרינברג, אותו כיבד.

בהמשך העדות, מספר הצד המתלונן על האירוע הקשה שטרף את הקלפים והביא להגשת התלונה. בערר נכתב כי הצד המתלונן נשאר יחד עם גרינברג ביחידות במשרד בשעה מאוחרת, ואז החל האחרון למשש את גופו. על פי הערר, גרינברג החל להוריד ממנו את בגדיו ותחתוניו, ללקק את גופו ולגעת באיבר מינו. על פי הנכתב נקלע להלם ומצוקה ולכן קפא. בהמשך נטען בערר כי גם גרינברג החל להוריד את בגדיו שלו.

עו"ד רשף כותבת בערר כי הצד המתלונן אומר כי האירוע הסתיים בכך שחש חולשה וסחרחורת, וגרינברג הסיע אותו לביתו כשהוא חש כמשותק. בערר נטען כי ניתן להתרשם ממצבו הנפשי של הצד המתלונן בסמוך לאירוע, מהבכי השוטף במהלך העדות במשטרה.

מתוך בדיקת הפוליגרף

חקירת המשטרה

כבר בפתח דבריה בערר מפנה עו"ד רשף למה שהיא מכנה "היחס העוין כלפי הצד המתלונן, כל זאת מטעמים עלומים ולא ברורים", כשהיא מכוונת לאופי גביית העדויות מצד המשטרה כלפי הצד המתלונן - פעם אחת בעת הגשת התלונה בתחנת פתח־תקוה ופעם שנייה בפני חוקרי יחידת ההונאה של מחוז המרכז שהופקדה על חקירת התיק. "הטחת שאלות בצורה נוקשה תוך כדי הפגנת זלזול בוטה וחוסר ברגישות", קובלת עו"ד רשף על התנהלות החוקרים.

זאת ועוד, העד הראשון לשמוע על האירוע היה האח של הצד המתלונן. עניין זה הובא לידיעת המשטרה כבר בתלונה שהוגשה, אבל מטעמים תמוהים ולא ברורים הוא לא זומן לגביית עדות, זאת חרף החשיבות החקירתית והמשמעות הראייתית.

כך, לדוגמא, מובא בערר תימלול משיחה שקיים הצד המתלונן עם האח זמן קצר לאחר האירוע. "פשוט הוא עשה לי, וואי וואי וואי משהו בנפש, זה הורג אותי... ואני עכשיו, אני מנסה לחזור, אני מנסה לחזור לעצמי, זה פשוט לא הולך לי. וואי. תקשיב, זה גומר אותי נפשית... זה עושה לי הרגשה ממש רעה בטירוף, שאתה לא מבין בכלל, שבחיים שלי לא היה לי כזאת הרגשה רעה, בחיים, בחיים... אני כמו הפקר, כל בן אדם יכול להתעסק איתי, יכול לעשות איתי מה שהוא רוצה, הרגשה מסריחה... כאילו מישהו הרס לי משהו מעבר לגוף שלי, מעבר, שמישהו התעסק איתי... זה משהו מגעיל, זה מרגיש שכאילו מישהו התעסק עם הפרטיות שלי, אתה מבין?".

עו"ד רשף מציינת בערר כי "הלכה ידועה היא כי מצבו הנפשי של קורבן עבירת מין לאחר ביצוע העבירות או לאחר חשיפתן מהווה ראיה בעלת משקל נכבד לתמיכה בעדותו, ועל כן תמוה מדוע בחרו היחידה החוקרת ופרקליטות המחוז להתעלם מכך באופן מוחלט".

יחד עם זאת, עולה וצפה שאלה אחת ברורה מאליה, והיא מדוע נמנעו במשטרה לחקור את גרינברג עצמו. זאת בשעה שלכאורה התקיימו בינו לבין הצד המתלונן יחסי מרות מובהקים. "לעובדה זו חשיבות משפטית מכרעת, שכן בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון הובהר ונקבע לא אחת כי אין ממש בהסכמה או אי הסכמה של המתלונן", מציינת עו"ד רשף בערר ומוסיפה כי הצד המתלונן העיד בחקירה על חששו הגדול מגרינברג. "פחדתי איך הוא יגיב, הוא יותר גדול ממני... גם הגיל שלו וגם הגודל שלו...".

עוד נטען בערר בהקשר יחסי המרות כי "בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון הובהר ונקבע לא אחת: 'בנסיבות בהן אדם כפוף למרותו של אדם אחר, אין לייחס משמעות להסכמה הניתנת מצדו למעשים מיניים עם בעל המרות, ככל שהסכמה זו הינה תוצאת ניצולה של המרות'. לשון אחר, אפילו ניתנה הסכמה לביצועם של המעשים המיניים, החוק - בהכירו בעמדת הנחיתות הטבועה בה מצוי הקורבן - מאפשר לראותה, בנסיבות המתאימות, כהסכמה 'טכנית' שאין לייחס לה משמעות, בהיותה תוצאתם של שימוש לרעה בכוח וניצול פערי כוחות".

עו"ד יערה רשף. צילום: באדיבות רשף

בדיקת הפוליגרף

בערר נכתב כי הצד המתלונן ביקש לחזק את בקשתו לפתוח מחדש את תיק החקירה וניגש לבצע בדיקת פוליגרף באחד מהמכונים המובילים בישראל. בבדיקה נשאלו שלוש שאלות רלוונטיות לערר, כפי שעלו מחומרי החקירה:

 1. האם לפני ה־24 ביוני 2018 אירעו מספר פעמים כשרמי גרינברג היה איתך לבד ברכבו, הוא ליטף רגלך וכף ידך, ובכל פעם שעשה כן הרחקת ידו ברתיעה ובהפגנתיות? (תשובה חיובית).

 2. האם ב־24 ביוני 2018 במטה הבחירות, כשנשארתם לבד, גרינברג ליטף את הלחי שלך וניסה לעשות לך עיסוי בגב, זזת והתרחקת ממנו בהפגנתיות/החלטיות? (תשובה חיובית).

3. האם זהו שקר שב־24 ביוני 2018 במטה הבחירות גרינברג כפה עצמו עליך, הפשיט אותך ונגע במקומות אינטימיים בגופך ללא רצונך וללא שיתוף פעולה מצדך? (תשובה שלילית).

ממצאי בדיקת הפוליגרף קובעים, כך בערר: "מפענוח התגובות הפיזיולוגיות עולה כי נענו דברי אמת בתשובות לכלל השאלות הרלוונטיות בבדיקה".

בהתאם לכך, נטען בערר כי "בדיקת הפוליגרף מחזקת את הראיות בתיק ומלמדת כי גרסתו של הצד המתלונן אמת היא". לטענת עו"ד רשף, תיק החקירה מכיל אך ורק פעולת חקירה אחת - גביית העדות של הצד המתלונן. הדבר מעיד כי במשטרת ישראל ובפרקליטות מחוז מרכז נמנעו מלקיים חקירה מקצועית ואמיתית שתחתור לאמת. נקודה זו מציבה שאלות לא פשוטות בפני הפרקליטות החתומות על סגירת התיק, פרקליטת המחוז רחל אבישר וסגניתה ענת סבידור.

"לא יעלה על הדעת שנפגע עבירת מין אוזר אומץ להגיש תלונה במשטרה על שאירע לו, ואילו זו, במקום לחקור באופן מעמיק ורציני את החשדות, מנהלת חקירה רשלנית, לא פועלת לגבות את עדותם של עדים בדבר מצבו הנפשי של הצד המתלונן, ואף לא גובה מהחשוד את גרסתו לאירועים הנטענים", אומרת עו"ד רשף בסיכום הערר.

תגובות

ממטה גרינברג נמסר בתגובה: "יש עובדה אחת ברורה - התיק נסגר מחוסר אשמה על ידי המשטרה, שאפילו לא חקרה את גרינברג. חוסר אשמה זו עילת סגירת תיק ההרמטית ביותר שמנקה אדם, שהגישו נגדו תלונת שווא. המשמעות היא ברורה: גורמי אכיפת החוק קבעו כי התיק אינו פלילי וכי אין בתלונה דבר וחצי דבר. צר לנו שהעיתון חוטא לאתיקה העיתונאית הבסיסית ומשתף פעולה עם גורמים אינטרסנטיים, שחוששים מכוחו העולה של גרינברג ומהמהפך הקרב ובא, ועל כן מכפישים, מטילים רפש ולא בוחלים באמצעים.

"מבדיקת פוליגרף שעבר גרינברג עולה כי הוא דובר אמת באופן חד משמעי בהקשר לתלונה שקרית זו, והוכח כי לא היה מעולם שום דבר בכיוון השקרי הזה. אנו עדים ל'פייק ניוז', פרי דמיונו של מתלונן פיקטיבי, שפועל מטעם גורמים אינטרסנטיים המנסים לפגוע במועמד המוביל לראשות העירייה, בדרך השפלה ביותר. במישור המשפטי אנו מבהירים כי יוגשו תביעות דיבה ולשון הרע ותביעות אזרחיות אישיות כנגד כל הגורמים המעורבים".

מהמשטרה נמסר בתגובה: "התלונה נבחנה על ידי גורמי המקצוע ביחידה החוקרת והועברה לעיון והחלטת הפרקליטות. הוחלט על סגירת התיק בשל היעדר עבירה פלילית".

מהפרקליטות נמסר: "הערר בבחינה".