מכירים את זה שאתם צריכים להזכיר לאמא שלכם איך קוראים לאחים שלכם, איפה אתם עובדים ("חרושת כבלים מסילות") ומי זו חברה שלכם? כי חיים למשל, מכיר.

כוכב לא מתה על הרעיון של להיות אמא של חיים, עוד פחות מזה שהבן שלה עובד בכבלים, והכי פחות שהיא כבר לא בטוחה איך קוראים לה בכלל ("אבל מי אני, כוכב?" "לא, בעלך כוכב". "בעלי כוכב? אולי אני כנרת?") מי אמר שמשפחה זה קל. 

חיים עצמו מסתבך עם אסתי כבר אחרי חמש דקות, כשהוא מציג לה את המטבח במילים "הנה המטבח שלך". מזל שאמא שלו לא הבינה. "תביאי מיץ אמא!" הוא קורא לעבר כוכב. היא לא שומעת. רק חמישה דיירים בפנים, והיא כבר נראית כאילו היא אירחה 24 מוזמנים לפסח.

עדן קולטת כבר אחרי כמה דקות שהיחסים האלה נראים פחות אמיתיים מהפאסון של חזי, וגם שם שואל את חיים אם הם במשימה. רק שחיים הוא לא אחד שמוותר, והוא מחזיר את האמון עם התשובה הנהדרת "חס וחלילה". שוכנענו.

נכון שאומרים שהיום הראשון הכי קשה? אז מתברר שאין בעולם נחירות כמו נחירות של אמא, וחיים לא מצליח להירדם מרוב הנחירות של כוכב. "האמא הזאת שהדבקת עלי, אני לא יודע אם היא ישנה או מחפשת נפט, איזה מקדחה, לא יכולתי לישון", הוא מתלונן לאח. וחוץ מזה, "היא לא אמא אמיתית כמו גבינה צהובה. כי גבינה צהובה היא אמיתית". עם זה אי אפשר להתלונן.

אכלנו, נהננו, אמא של חיים עושה אימון מסוג "ריצה איטית מאוד  בין מיטות" ועדן עדיין חושדת. עם הגשם הראשון, מתברר שכל הבית כבר מבין מה קורה. כולם, חוץ מחיים ואמא, כמובן. ארז וקורין ממהרים לציין שהמשימה היא למעשה הגילוי ששמוליק וכוכב בני זוג, אבל מרוב שכולם עסוקים בלעג למערכת היחסים בין האמא ובנה, איש לא מבחין באפשרויות אחרות. מצד שני אי אפשר להאשים אותם, הם די עייפים מהנחירות.

מצד שני, מה התירוץ של ארז? רגע לפני שהפרק נגמר ומשימת "הקוסם מארץ עוץ" מתחילה, הוא מספיק לומר לקורין: "אז לפני שאת שוב בוכה כי סיימנו פה, בואי נעבור לנדב בורנשטיין". גם אם מדובר בשורה שהופיעה לו על הטלפרומפטר  - מספיק ודי. הדיאלוג המשוכתב הזה פשוט לא עובד, ואין סיבה לרדת על אף בנאדם שבוכה. בעיקר כשזה אמיתי. הכי לא אהבנו.