צילום: pexels

זה לא סוד שיש המון פרפקציוניסטים בעולם הזה. יש כאלה שיאמרו שזו תכונה נהדרת, בעוד אחרים יטענו שהיא בלתי נסבלת. השאלה היא כיצד היא משפיעה על הזוגיות?

כמו בכל דבר, יש שני צדדים למטבע. מצד אחד זוגיות עם פרפקציוניסט יכולה להיות דבר מדהים. למה? כי הצד הפרפקציוניסט תמיד ישאף להיות בן/בת הזוג הכי טובים שיש - הם ישקיעו, יפנקו ויעשו הכל כדי לזכות בטייטל "בן/בת הזוג המושלמים".

מצד שני, מי שאי פעם חי עם פרפקציוניסט, יודע שלא תמיד מדובר בפיקניק, מהסיבה הפשוטה שכמו שהם דורשים מעצמם להיות מושלמים, בדרך כלל הם דורשים זאת גם מהסובבים אותם, ובעיקר מהקרובים ביותר אליהם. כאן יש בעיה של ציפיות גבוהות מדי שלא תמיד מתממשות, ואז מתחיל כדור שלג של אכזבות, האשמות, ריבים וכן הלאה. כדור השלג הזה מוביל לתחושות תסכול ולמחשבות בסגנון "הוא אף פעם לא יהיה מרוצה", "לא משנה כמה אני משקיעה, אי אפשר לרצות אותו", "תמיד יהיה לו/לה על מה להעיר" וכן הלאה.

שורה תחתונה: בן/בת זוג פרפקציוניסט/ית יכול להיות מתנה נפלאה אך גם מכה גדולה. מי שבוחר להיות עם אדם כזה צריך להיות עם הרבה סבלנות ויכולת גדולה לראות את הטוב שברע. הוא צריך לדעת לעשות הפרדה בין המעשה לעושה, ולהבין כשבן/בת הזוג מתלוננים על כל מיני דברים, זהו הפרפקציוניזם שמדבר מגרונם, ולכן לפעמים צריך להבליג או "להתכופף" מעט.

במקרים כאלה עליו לזכור את כל הדברים הטובים שבן/בת הזוג הפרפקציוניסטים עושים עבורו ולהיאחז בכך ברגעים הקשים.

כשדכנית, נתקלתי בהמון מקרים בהם הפרפקציוניזם דווקא תרם למערכת יחסים נהדרת, אז אנא מכם - אל תפסלו מראש.

הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילונים, מסורתיים ודתיים, ומחברת הספרים "סטטוס: בזוגיות" ו"שניים סוכר".

לאתר של הראלה לחצו כאן. לגלישה בסמארטפון