אזעקה במקרה של התקפת טילים היא במרבית המקרים בלתי צפויה ומפתיעה. היא  עלולה לתקוף אותנו באמצע עשייה, להקפיץ מן השינה באמצע החלום או לפגוש את מי שהולך או נוסע לבית הספר.

אתגר ההורות, שאיננו פשוט גם בימי שגרה, עומד בפני לחצים קשים עוד יותר בעת אירועי חירום ביטחוניים.

המחשה: shutterstock
ילדים הם שונים זה מזה ביכולת החוסן הרגשי שלהם. גם הגיל הוא פרמטר חשוב שלעיתים מעיד על הבשלות הרגשית בהתמודדות עם מצב הלחץ הביטחוני.

קשה לנסח המלצה שתתאים לכולם, אך ניתן לתת לכם, ההורים, מספר כלים, שיכולים לסייע לילדים בימים של אזעקות, ריצה לממ"דים, ביטול הלימודים והיעדר ודאות. המטרה היא להפחית את תחושת חוסר האונים והחרדה ולעודד לפעילות כלשהי, שמחזירה לילד את תחושת השליטה.

הכלים מחולקים לארבעה שלבים:

להרגיע: הרגיעו את הילד ואמרו לו שהוא אינו לבד.

לשאול: שאלו אותו שאלות. לא כאלה שעונים עליהן ב'כן' ו'לא', אלא שאלות שמעודדות לחשיבה.

להפעיל: על מנת להוציא את הילד ממצב של חוסר אונים, הציעו לו שתי הצעות לפעילות, ומהן הוא יצטרך לבחור. כדאי לעסוק בעבודות יצירה עם חומרים שמפעילים את הידיים ואת הגוף.

לסכם: סכמו את האירוע בצורה קצרה ותמציתית. למשל: "הייתה אזעקה, נכנסנו לממ"ד שמגן עלינו, בממ"ד קראת ספר בדיחות ועכשיו אנחנו יוצאים ממנו להמשך פעילות בבית".

לשמור על הגבולות

חשוב לשים לב לא לאבד גבולות בבית ולשמור ככל האפשר על יציבות סדר היום הרגיל. טקסים קבועים וחוקים מוכרים משפיעים באופן חיובי על הרגשת הביטחון של הילד. כשהוא רואה שהסדר היומיומי נשמר (מקלחת, זמן שינה, קריאת סיפור וכו'), הוא מבין שהחיים נמשכים ומרגיש תחושת יציבות.

לא לפחד מן הפחד

אמיץ הוא מי שמתמודד עם הפחד, לא מי שלא מפחד. פחד הוא רגש טבעי ונכון, חרדה היא רגש שמציף ללא כל קשר למידת הסכנה האמיתית הקיימת. לכן חשוב לעשות סדר בעניין זה אצל ילדים.

דוגמה אישית

ילדים רגישים ביותר לשפת הגוף, להבעות הפנים ולעוצמת הקול של ההורים או של מבוגרים אחרים שנמצאים בסביבתם. לכן חשוב שתשימו לב לתגובות שלכם, שאליהן הילדים נחשפים. ככל שתשמרו על מצב רגשי רגוע יותר, כך הילדים יראו זאת כמודל לחיקוי. זה ישפיע עליהם לטובה ויחזיר להם תחושת שליטה.

חשיפה במינונים

לא כדאי שילדים צעירים ייחשפו לשידורים בטלוויזיה, לפרשנויות ולמבזקים במינון מוגזם. מזערו את הצפייה בחדשות, הסבירו להם מה קרה באופן תמציתי ומתאים לגילם, ואל תאפשרו להם לצפות בתכנים שגדולים עליהם. במקום זה תנו להם לראות סרטים מצחיקים ולהאזין למוזיקה טובה.

לשתף ולחבק

בקשו מהם שישתפו אתכם בתחושותיהם. תנו לגיטימציה לתחושות אבל במקביל הסבירו להם שמדובר בהרגשה עכשווית וזמנית שתחלוף. ואל תשכחו לחבק, לנשק וללטף. זאת עצה שנכונה וטובה לכל יום, אבל כשהצבע אדום, כדאי באקסטרה.

מאיה שטיין, רס"ן (במיל'), קב"נית (קצינת בריאות נפש), עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית מוסמכת, מטפלת במתבגרים ובהכנתם לגיוס לצה"ל. 052-3388957