צילום: אלבום פרטי

תאריך, יום ושעת לידה? 20.7.16, רביעי, 17:50.

שם ההורים, גיל ועיסוק? מיכל (26) ויוסי (30) לסרי מפתח-תקוה. מיכל עובדת במשרד עורכי דין, ואילו יוסי הוא איש סאונד.

משקל התינוקת? 3.4 ק"ג

שם התינוקת? מאיה.

איך נבחר השם? לבעלי ולי היו שמות שאהבנו בנפרד, אבל הצד השני לא מוכן. בסוף החלטנו על מאיה, שזה ראשי תיבות של מתנת אלוהים יקרה היא.

אחות ל...? אוריה בת ה-5 ונועה בת השנתיים.

איך עבר ההיריון? טוב. זה היריון שלישי אחרי שתי בנות. בגלל שיש כבר שני ילדים, היה קצת יותר קשה להתנהל ביומיום, אבל בסך הכל לא היו בעיות רבות. בפעם הקודמת היה לי היריון בסיכון. בפעם הזאת חששתי ללכת להרבה רופאים ולכן עשיתי בדיקות מינימליות ולא התרוצצתי. במובן מסויים זה עשה אותי יותר רגועה. כשגילינו שגם בהיריון הנוכחי זאת בת, התרגשנו מאוד. בעלי מאוד אוהב את הבנות שלנו והוא משחק איתן המון.


הנסיעה לבית החולים? הייתי בעבודה עד שעה לפני הלידה. בהיריונות הקודמים ילדתי בשבוע 42 בערך. עכשיו הייתי בשבוע 40 וחשבתי שיש לי עוד זמן. יום לפני הלידה התחלתי להרגיש צירים, אבל לא חשבתי שאני עומדת ללדת ולכן הלכתי לעבוד. פתאום הצירים הפכו להיות יותר סדירים, וב-16:45 ביום הלידה כבר הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר. נסעתי באוטובוס הביתה ותוך כדי התקשרתי לאמא שלי כדי שתבוא אליי לשמור על הבנות. תוך כמה דקות הגעתי הביתה ובעלי ואני הזמנו מונית לבית החולים. ב-17:10 נכנסנו למונית, וברחוב שטמפפר בדיוק יצאה ניידת משטרה מהתחנה. בעלי והנהג צעקו לשוטרים שיש אישה יולדת במונית ושיעזרו לנו להגיע מהר לבית החולים. כל הדרך חצינו רמזורים אדומים והייתי עם צירים מטורפים. מרוב כאב התחלתי לנשוך את בעלי, ונהג המונית חיפש מים כי הוא היה בלחץ. כשהגענו קרוב לבית החולים, נהג המונית עלה על אי תנועה והתפנצ'ר לו אחד הצמיגים. אבל הוא לא הפסיק את הנסיעה והיה חדור מטרה להביא אותי לחדר הלידה.

איך היתה הלידה? בעלי הלך להביא עגלה כדי לקחת אותי מהמונית כי לא יכולתי ללכת. כשהוא הגיע, ירדו לי המים וכבר הרגשתי שהתינוקת מתחילה לצאת. במהירות נכנסנו לתוך המעלית תוך כדי שאנחנו צועקים "התינוקת יוצאת! התינקת יוצאת!". בערך 15 מיילדות רצו אלינו, והתינוקת כבר היתה חצי בחוץ. לא היה חדר לידה פנוי, אז שמו אותי באיזה חדר מנוחה והילדה כבר היתה בחוץ. בלידות הקודמות הייתי עם אפידורל, הכל היה מסודר, מתוכנן ושלו, והפעם הכל היה בכאוס. אחרי שהילדה היתה בחוץ, כל המיילדות נטשו אותי והלכו לבעלי כי הוא היה לחוץ מאוד. זה היה קצת מצחיק כי הן פשוט שכחו אותי והתמקדו בו. אחר כך הוא ירד לעשן כדי להרגע, ואז הוא ראה את נהג המונית שבינתיים ניסה לתקן את הפאנצ'ר. לאט לאט ירד לו הלחץ ובסוף כולנו היינו מאוזנים.

מי נכח בחדר הלידה? בעלי.

הטלפון הראשון אחרי הלידה? בעלי התקשר למשפחות. אני התקשרתי לבוס שלי שרצה שאשאר במשרד כי הוא לא האמין שאני יולדת. הוא בכלל רצה שאחזור למשרד לפני שאמרתי לו שילדתי.

איך המשפחה הגיבה? שמחה מאוד. לא גילינו לאף אחד שזו בת והם שמחו מאוד לשמוע.

הדבר הראשון שביקשת לאכול אחרי הלידה? אמנם הייתי רעבה, אבל לא אכלתי.

למי היא דומה? בעיקר לאחיות שלה.

כל הציוד כבר מוכן בבית? דווקא לא כי הופתענו מאוד. ציוד רב עדין ארוז, צריך לפרוק דברים ולהביא דברים אחרים.

מי יתעורר בלילות? בעיקר אני כי אני מניקה.

מה תאחלי לה כשתהיה גדולה? שתהיה ילדה אחראית ושמחה, וכשתגדל שתצליח בכל מה שתעשה.