צילום: יוגב עמרני

יום חמישי, השעה 11 בבוקר, וב"מרכז הישראלי לקנאביס רפואי" של שלומי סנדק (57), הממוקם באחת השכונות הוותיקות בצפון נתניה, מתחילים להתאסף המטופלים.

הראשונים להגיע הם בני זוג בשנות ה-60 לחייהם: האישה שסובלת מכאבים כרוניים בגב התחתון, ובעלה שהגיע לתמוך בה. השניים נכנסים פנימה, ואת מקומם על ספסל ההמתנה תופס גבר חרדי כבן 50. "אמא שלו חולת סרטן", מסביר מאיר, שותפו של סנדק, "הוא צריך את שלומי כדי שיעזור לה לקבל מרשם לקנאביס רפואי. במצב שלה, זה הדבר היחיד שיכול להקל עליה".

מחקר ישראלי קבע: קנאביס רפואי באמת יעיל?
נהג אחרי צריכת קנאביס רפואי וזוכה: "החוק לא ברור"



מאיר (38) מבקש שלא להזדהות בשמו המלא ולא לחשוף את כתובת המרכז. "מי שצריך אותנו, יכול למצוא אותנו בקלות באינטרנט", הוא מסביר בנימה מתנצלת. "מספר הנייד שלי מופיע שם ואני תמיד זמין עבור המטופלים. רק אחרי שהם עוברים את הסינון הראשון שלי בטלפון, אני נותן להם את כתובת המרכז וקובע להם פגישה עם שלומי".

החוליה המקשרת
"המרכז הישראלי לקנאביס רפואי", חשוב לסנדק ומאיר להדגיש, אינו מניב רווחים. הסכום הסמלי שגובה סנדק עבור שירותיו נועד לטענתם רק לכסות את ההוצאות הכרוכות בטיפול בבקשה. כך למשל מחולים אונקולוגיים לא גובים כלל כסף ומחולים אחרים גובים 350 שקלים כולל מע"מ, עבור כל תהליך הטיפול. גם במקרי סעד מיוחדים לא נגבה תשלום.

יתרה מזאת, המרכז עצמו ממקום בתוך ביתו הפרטי של מאיר, בו הוא מתגורר עם אשתו וילדיו - מכאן גם הסודיות. כאמור, פעם בשבוע, בימי חמישי, מגיע סנדק ממודיעין, שבה הוא מתגורר, לנתניה, כדי לסייע לחולים לקבל היתר לשימוש בקנאביס רפואי. הרשימה ארוכה: חולי סרטן, אפילפסיה וקרוהן וכן אנשים שסובלים מכאבים.

"המצב כיום, בכל הקשור לשימוש בקנאביס רפואי, ממש לא ברור", מסביר סנדק. "מצד אחד משרד הבריאות מתיר שימוש בקנאביס רפואי, מצד שני הכל תלוי בשיקול הדעת של הרופא המטפל. כמו שיש רופאים שמתנגדים לכימותרפיה, יש גם כאלה שמתנגדים לקנאביס. אבל בניגוד לכימותרפיה, זה לא נובע משיקולים רפואיים בלבד, אלא מתוך שמרנות ואפילו בורות של הרופאים, שחושבים שקנאביס זאת לא תרופה. פעם אחת הגיע אליי מטופל אונקולוגי שסיפר שהרופא שלו לא הסכים לתת לו מרשם לקנאביס רפואי, בטענה שהוא לא רוצה שהוא ימות נרקומן".

לפני למעלה מעשור, עוד לפני שמדינת ישראל התירה את השימוש בקנאביס רפואי לחולים קשים, יצא סנדק למאבק למען הכרת הסגולות הרפואיות של הקנאביס. הוא נכנס לפוליטיקה ושימש כסגן יו''ר מפלגת "עלה ירוק", קידם את האג'נדה שלו בכלי התקשורת, וכתב שני ספרים: "תקופת היובש" (1997) ו"המסע לשחרור הקנאביס" (2014).

גם אחרי שבשנת 2008 התירה ישראל בחוק את השימוש במריחואנה רפואית, המשיך סנדק את מאבקו. לדבריו, החוק חל רק על חלק קטן מהמקרים ולא כלל את כל התחומים שבהם הקנאביס יכול לעזור. לכן בשנת 2010, כשנה לאחר שסנדק עצמו קיבל רישיון לשימוש בקנאביס הרפואי, עקב בעיות רפואיות ונפשיות, הוא הקים את "המרכז הישראלי לקנאביס הרפואי".

"אנחנו משמשים חוליה מקשרת בין המטופל שעומד בקריטריונים של משרד הבריאות, לבין קבלת המרשם בפועל", מסביר סנדק. "ברגע שאדם מגיע אליי לפגישה, אני בודק קודם כל האם הוא מיצה את כל הטיפולים הקונבנציונליים הקיימים, לפי דרישת משרד הבריאות. במקרה שלא, אני מלווה אותו לאורך התהליך. במקרה שכן, אני מפנה אותו לרופא מומחה שלא מתנגד לקנאביס, כאשר העדיפות היא לרופא בקופת חולים של המטופל, כדי לחסוך בעלויות. מציאת רופא מתאים זה עיקר העבודה שלי. יש רופאים שאני בטוח בהם ב-100 אחוז ויש את המתנדנדים. התפקיד שלי הוא לשכנע אותם, בין אם באמצעות שיחות טלפון, או בהתכתבויות במיילים ומפגשים אישיים. בשלב הזה אני עושה כל שאפשר כדי להשיג את המרשם".



חוזרים למסלול
הקשר בין מאיר לשלומי סנדק נוצר לפני כשש שנים. "באותה תקופה, כשהייתי בן 30, עברתי תאונת דרכים קשה עם אופנוע", מספר מאיר. "עצמות מרוסקות ברגליים, פגיעה קשה בגב, חודשים של אשפוז בבית חולים ושנה וחצי של שיקום ב'בית לוינשטיין'. אחרי ששוחררתי הביתה, הייתי גמור נפשית ופיזית. לא יכולתי ללכת, לא יכולתי לקום, לא יכולתי לעבוד. לקחתי המון משככי כאבים וכדורים פסיכיאטריים שהפכו אותי לזומבי. לא רציתי לחיות. רק שכבתי בבית, שקוע בדיכאון. למזלי הרב, ראיתי במקרה תוכנית טלוויזיה בה ראיינו את שלומי והחלטתי לתת לעצמי עוד סיכוי.

"התקשרתי אליו, סיפרתי לו את הסיפור שלי, ואחרי שנפגשנו שלומי אמר שיש לי סיכוי טוב לקבל מרשם לקנאביס רפואי. מאז החיים שלי חזרו למסלולם. אני כמעט ולא רואה רופאים, אני עובד ומפרנס את משפחתי - והכי חשוב, מצליח לעזור גם לאנשים אחרים. כשפגשתי א