שם: אהובה שעשוע.

גיל: 58.

מצב משפחתי: "רווקה ואימא לשני ילדים".

מגורים: "שכונת תקומה בפתח־תקוה".

מקצוע: "חוזה עתידות".

אהובה שעשוע | צילום: ריאן

מדוע בחרת במקצוע הזה? "אני עושה שליחות, עוזרת לאנשים ומראה להם את העתיד. עזרתי לאלפי משפחות במדינה ואני עושה זאת מילדות. נוסף על כך, במשך 30 שנים חילקתי מזון לנזקקים מבית לבית, בין השאר גם לאלמנות, ליתומים, לעולים חדשים".

כמה זמן את מתגוררת בפתח־תקוה? "23 שנים".

מה הפינה האהובה עלייך בעיר? "החורשה בהמשך לספורטן שמקבילה לקיבוץ גבעת השלושה. אני מבקרת באופן תדיר בחורשות ברחבי העיר מאכילה חיות ועושה הליכות יומיות. החורשה הזו היא האהובה עלי, יצא לי להיפגש בה עם אנשים נפלאים".

מה החוויה המשמעותית ביותר שחווית בעיר? "הקאנטרי קלאב של גבעת השלושה. הייתי חוזה עתידות לחברים תמורת מינוי מפואר לילדים ולי. אנשים נהנו לשמוע את דבריי, והיכולות שלי עזרו להם לדלג מעל מוקשים בחייהם. השתלם מאוד לאנשי הקאנטרי קלאב להעסיק אותי".

מה היית רוצה לשנות בעיר? את היחס לאוכלוסיות החלשות. בראש השנה ובפסח העיריות בכל הארץ מחלקות מזון לנזקקים. יש אנשים שרשומים בלשכות הרווחה, אבל אינם זוכים לקבל את סלי המזון אפילו פעם אחת בשנה. לא מדובר בארוחת חינם, זה יוצא ממסי הארנונה שלהם. מי שמתנשא עליהם הם הפקידים (לא כולם), ואי אפשר לעצום עיניים למראה העליבות הזאת".

מה חסר לך בעיר? "קבוצת תמיכה לצועדים ברחבי העיר. 21 שנים אני צועדת כל יום ארבעה־חמישה ק"מ והייתי שמחה אם עוד אנשים היו מצטרפים אליי. בנוסף הייתי שמחה לראות יותר אנשים נרתמים לעזור לאנשים ולחיות. אני יודעת שזה קיים, אבל המעשים האלה תמיד מבורכים ואי אפשר להגיד שיש יותר מדי, תמיד יש לאן לשאוף".

מה מרגיז אותך במיוחד בעיר? "אנשים בכירים בעירייה שמשלמים להם כסף כדי לשרת אוכלוסיות חלשות, אבל הם לא יודעים לפרוע את החוב כלפי החלש הנזקק שמשלם ארנונה יקרה כדי לקבל עזרה מהמסים שהוא משלם".

מה מיוחד בעיר לטעמך? "הרצון הטוב של המתנדבים שעוזרים מלבם ומנשמתם לאנשים קשי יום ולבעלי חיים".

איך היית מתארת את העיר במשפט? "עיר אהובה. יש לנו שוק שופע כל טוב, היכל תרבות מפואר ואנשים טובים באמצע הדרך".